מי שכחנו להזמין?
מי שכחנו להזמין?
כשרוב הקמפיינים פונים "כלפי מעלה" – לגדולים ולגבירים, אנחנו בחרנו לפנות לרוחב. לכל חסיד, בכל מקום שהוא. כי קהילה אמיתית לא נבנית רק מנדיבי עם, היא נבנית מאלפי ידיים קטנות שכל אחת מהן אומרת: "אני כאן". הצצה אל מאחורי הקלעים של קמפיין מורי ההוראה של סערט ויז'ניץ: מהשיחה השקטה בחדר הישיבות, דרך הפרוספקט שפתח דלת לעולם לא מוכר, ועד לגאווה הקהילתית שחזרה מהשטח.
מה עשינו כאן?
אסטרטגיה
קמפיין התרמה
מיתוג
ליווי למוסדות
הוא לא רצה קמפיין.
כפי שסיפרנו לכם בתחילת החורף,
ר' יוסף גנזלר ישב אצלנו בחדר הישיבות.
הניח את הדברים על השולחן בשקט
ואמר משפט אחד שתפס אותנו מיד:
"אני לא מחפש תורמים. אני מחפש שותפים"
החזון שלו – להעמיד דור שלם
של מורי הוראה בקרב חסידות סערט ויז'ניץ.
ברוך השם, הקמפיין לבעלי היכולת הצליח.
הנדיבים, אנשי הפנים – כבר נענו ותרמו.
מי לא קיבל שיחה?
אחרי המיתוג והקמפיין הפנימי,
ניגשנו לשאלה האמיתית:
ניגשנו לשאלה האמיתית:
איך מגיעים לשאר?
לאותו חסיד בחיפה שאף אחד לא שאל אותו.
לאותו אבא בבני ברק שרוצה לתת
אבל לא מרגיש שיש לו מקום.
לאותה משפחה בצפת שעוד לא יודעת
שגם היא חלק מהסיפור הזה.
הבנו שלא מדובר בקמפיין התרמה
מדובר בקמפיין שייכות.
הדיוק האסטרטגי
רוב הקמפיינים פונים כלפי מעלה
לגדולים, לנדיבים, לבעלי השם.
אנחנו החלטנו לפנות כלפי רוחב.
לכל חסיד סערט ויז'ניץ בכל הארץ,
בקריאה פשוטה וישירה:
גם לך יש מקום בבניין הזה.
זו לא הנמכת רף.
זו הבנה עמוקה שקהילה אמיתית
לא נבנית רק מגדולי התורמים
היא נבנית מאלפי ידיים קטנות
שכל אחת מהן אומרת: אני כאן.
הסיפור שהיה צריך להיסָפר
כדי שאדם ירגיש שייך – הוא צריך להבין למה הוא שייך.
אז בנינו פרוספקט שפתח דלת.
לא פרוספקט של מספרים ובקשות
פרוספקט שסיפר על עולם שרוב האנשים לא מכירים:
50אברכים שקמים כדי לצמוח להיות מורי הוראה.
לא תעודה. תהליך. שיטה שנבנתה בשקט,
מתוך אמונה עמוקה שהדור הבא של רבני ישראל
לא צומח מעצמו, הוא צומח כי מישהו בנה לו את הדרך.


התשורות שהפכו את הקמפיין
ערבה חבוטה מהושענא רבה.
מידי קדשו של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א.
עטופה בנרתיק עור מהודר.
זה חפץ שנושא משמעות, שמספר לאדם שמחזיק בו:
מי שמחזיק את התורה, התורה מחזיקה בו.
ולמי שתרם את הסכום הגבוה יותר מפתח הפרנסה,
חפץ שבורך מידי קדשו של האדמו"ר שליט"א.
ב-72 שקלים לחודש אתה לא רק שותף אתה עמוד.

מה שקרה בשטח
הדוכנים יצאו לדרך, עיר אחרי עיר.
ריכוז אחרי 8 ערים בכל חלקי הארץ.
ומה שחזר אלינו מהשטח לא היה רק מספרים
היו שם שאלות אמיתיות.
למה אין כולל כזה בעיר שלנו?
אני רוצה שהבן שלי יגיע לשם יום אחד?
זה הרגע שמבינים שעשית משהו נכון.
כשאנשים שהגיעו לתרום,
יוצאים עם גאווה.
לא גאווה על על מה שנתנו
גאווה על מה שהם חלק ממנו
לא גאווה על על מה שנתנו
גאווה על מה שהם חלק ממנו
וכך, צעד אחרי צעד, עיר אחרי עיר,
זכינו לחבר קהילה שלמה לאימפריה
שנבנית בשקט ובאמת.

