המודעה שאף אחד לא הבין

מודעה אחת בלי שם, בלי טלפון, בלי הסבר וקהילה שלמה שלא יכלה להפסיק לדבר על זה.

מה עשינו כאן?

אסטרטגיה

קמפיין התרמה

מיתוג

ליווי למוסדות

המודעה שאף אחד לא הבין

מודעה אחת בלי שם, בלי טלפון, בלי הסבר

וקהילה שלמה שלא יכלה להפסיק לדבר על זה.

כך התחיל אחד הקמפיינים היפים שעברנו דרכם,

ומה שקרה בסוף הפתיע גם אותנו.

זה התחיל בלילה שקט

של שביעי של פסח.

מישהו תלה מודעה בבית הכנסת.

חצי גיליון, ויזואל חזק, שתי מילים מהסידור.

אנשים עמדו מולה, הסתכלו,

והלכו הביתה עם סימן שאלה גדול.

עד שעה מאוחרת הכל רתח –

"ראיתם את זה?",

"מה זה אמור להגיד?",

"הולך להיות משהו?".

זו בדיוק הייתה המטרה.

הסוד מאחורי המשאלה

הסיפור שעמד מאחורי הכל

הוא אחד מהיפים שעברנו דרכם.
מהרגעים הקסומים שפגשנו בחיינו.
חסידים מבקשים לרומם את רוח הרבי!

האדמו"ר מסאסוב שליט"א מציין,

בחסדי שמים, שנת שבעים לחייו.

שבעים שנה של הנהגה, של ייעוץ,

של להיות שם בשביל כל מי שצריך.

לפני עשור, לרגל גיל השישים,

יזמו החסידים מעצמם

ונתנו לרבי מתנה – ספר תורה.

הפעם הכיוון הפוך.

הרבי הביע משאלה:

ספר תורה נוסף לבית מדרשו.

לא בקשה רשמית, לא הוראה מהגבאי.

משאלה וזה כל ההבדל בעולם.

הפיצוח האסטרטגי

כשישבנו לחשוב על הקמפיין,

הבנו דבר אחד מהר מאוד:

חסיד שמקבל פנייה לתרום

לספר תורה שומע מגבית.

חסיד שמבין שמדובר

במילוי משאלתו האישית

של הרבי, שומע זכות.

מכאן בנינו את הכל.

המודעות שבאו אחרי הטיזר

של שביעי של פסח

לא הסבירו ולא ביקשו.

הן פשוט המשיכו להכין את הלב

"מה נשיב לך",

"אחת שאלתי"

ביטויים שכולם מכירים מהסידור,

שיש להם עומק של שנים,

שמגיעים ממקום שלא צריך הסבר.

כל מודעה נגעה בנקודה אחרת,

וכולן הובילו למקום אחד.

החלק הפיזי של הסיפור

כשהאורחים נכנסו לאולם ביום הדינר,

הם לא נכנסו לעוד ערב גיוס.

הם נכנסו לתוך סיפור חי

שכבר הכירו שבועות מהשטח

ועכשיו הם חלק ממנו פיזית.

אותה שפה גרפית שפגשו בבית הכנסת,

ועל המודעות עוטפת אותם עכשיו מכל עבר.

ועל כל שולחן, בפני כל אורח,

הונחה ערכה שהכילה

מפת זכויות ושטר שותפות,

וגם מזכרת קודש של הרבי

שאפשר לקחת הביתה.

כשאדם חותם על שטר

ומרגיש את כובד הרגע

זו כבר לא תרומה. זו הבטחה.